ליטל שמר חיים - מחקר יישומי

מבטיחים ומקיימים –מדיניות מוצהרת ומיושמת בסקרי "אקלים בטיחות"

כשחושבים על בטיחות בעבודה, האסוציאציה הבולטת הנה לפן ההנדסי של בטיחות, דהיינו לסביבת עבודה ממוגנת, או למיגון הגוף באביזרי בטיחות שונים. אולם, תאונות עבודה רבות קורות דווקא בעקבות התנהגות לא בטיחותית של העובדים. התנהגות בטיחותית הנה אמנם אינטרס של העובד, המעוניין לשמור על בריאותו, שלמות גופו וחייו, אך במציאות, עובדים עלולים לקחת על עצמם סיכונים שגורמים לתאונות. החשבון פשוט, לכאורה: הקפדה על חוקי הבטיחות כרוכה במאמץ רב או בירידה בתפוקה, אבל גם אם מחליטים לא להקפיד, ממילא תאונות מתרחשות לעיתים נדירות. כאשר גם המנהל אינו שם דגש על נושא בטיחות, אלא על מדדי ביצוע אחרים, עלולים העובדים להבין בטעות "שלא כדאי" להקפיד על כל כללי הבטיחות.

תפיסות משותפות של העובדים לגבי חשיבותה של התנהגות בטוחה נקראות "אקלים בטיחות". בארגון שבו "אקלים הבטיחות" נמוך העובדים סבורים למשל, שאם המנהל לא מקפיד על בטיחות, עדיף להם לעבוד מהר כדי לקבל תגמול, גם אם זה על חשבון הבטיחות. אמנם ניתן לצפות ממנהלים לגלות אחריות ולהקפיד יותר על בטיחות, אך בדומה לעובדים, גם המנהלים עלולים להכנע לשיקולי עלות/תועלת, ולהעדיף תועלת מיידית בצורת תפוקה או הקדשת זמן לעניינים ניהוליים אחרים, וזאת מתוך הנחה כי לבטיחות אין תועלת מיידית, כי הרי ההסתברות לתאונה נמוכה מאד.

בשנים האחרונות הורחב המחקר בנושא "אקלים הבטיחות" באקדמיה, ובין המובילים בו, הפרופ' דב זהר מהטכניון. ממחקריו של זהר* עולה כי קיימת אבחנה בין מדיניות מוצהרת לבין מדיניות מיושמת בנושא הבטיחות. מדיניות מוצהרת באה לידי ביטוי בחומר מתועד בארגון: מצגות, סיכומי פגישות, שילוט ועוד. מדיניות מיושמת באה לידי ביטוי באינטראקציה בין הממונים לכפיפים תוך כדי ביצוע המשימות השוטפות. לעיתים המסר הסמוי שמעבירים מנהלים לעובדים הוא כי יש נוהלי בטיחות שאפשר, במצבים מסוימים, לא להקפיד עליהם. כך נוצר פער בין המדיניות המוצהרת למדיניות המיושמת. כשהדבר הופך לנורמה, "אקלים הבטיחות" נמוך.

במחקרים נמצא כי קיים קשר בין "אקלים הבטיחות" להתנהגות בטיחותית. עובדים מתנהגים בהתאם לסדרי העדיפות של המדיניות המיושמת מפני שהתנהגות כזו צפויה לזכות בהערכה מצד המנהל. משוב על הפער בין מדיניות מיושמת למדיניות מוצהרת, המוצג כמשוב למנהלים ולרמת ההנהלה, הנו גורם מניע לשיפור ההתנהגות הבטיחותית בארגון.

בהתבסס על התובנות ממחקריו של הפרופ' דב זהר ואחרים, פיתחה ליטל שמר חיים, בשיתוף עם החוקרת רחל רענן, כלי מחקרי לבחינת "אקלים הבטיחות". הכלי כולל התייחסות לשלושה עולמות תוכן בתחום הבטיחות: (1) עמדות והצהרות כלליות בנושא בטיחות, (2) ייזום, פיתוח וקידום נושא הבטיחות, (3) הקפדה, משמעת, ופיקוח אקטיבי בנושא בטיחות. הכלי המחקרי מאפשר לבחון את מידת ההלימה בין שלושת עולמות התוכן הללו, ברמות שונות של אינטראקציה בעבודה: במסגרת התפקיד, בצוות ובין עמיתים, אל מול המנהל הישיר וביחס להנהלת הארגון. הכלי יושם בסקר "אקלים בטיחות" שנערך בניהולה של ליטל שמר חיים במרחב הצפוני של "מקורות" – חברת המים הלאומית.

* לקריאה נוספת:

Zohar, D. (2000). A group-level model of safety climate: Testing the effect of group climate on micro-accidents in manufacturing jobs. Journal of Applied Psychology, 85, 587-596
Zohar, D. (2002b). The effects of leadership dimensions, safety climate, and assigned priorities on minor injuries in work groups. Journal of Organizational Behavior, 23, 75-92
Zohar, D. & Luria, G. (2003). The use of supervisory practices as leverage to improve safety behavior: A cross-level intervention model. Journal of safety research, 34, 567-577

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
Share/Bookmark
דרונט בניית אתרים